Search Results

עוד ביקור עבודה באתונה (אלו שעדיין לא היו באתונה מוזמנים לקרוא את הפוסט הבא ). אומנם אחלה עיר, אוירה משגעת ושמחה, מסעדות טובות וזולות אבל חייבים לחדש מידי פעם. אז החלטנו שאת הנסיעה הזו נשלב עם טיול לחצי האי הפלופונזי (Peloponnese). לפני או אחרי? לוחות הזמנים של שנינו הכריעו כי לטיול נצא לפני העסקים או כמו שנהוג לומר ״Pleasure before business״. הפלופונז (Peloponnese) הוא חצי אי טבעי הנמצא מערבית לאתונה, מעבר למפרץ הסרוני אך הוא הפך לאי מלא כאשר הושלמה חציבת תעלת Corinth, המאפשרת לכלי שיט קטנים לעבור מהמפרץ הסרוני למפרץ Corinth ודרכו לים היוני מבלי להקיף את חצי האי הפלופונזי. הפלופונז מיושב כבר מהתקופה הפר-היסטורית ואגדות מיתיות רבות קשורות לאזור הנקרא על שמו של הגיבור המיתי Pelops. הפלופונז הוא גם האזור המיושב אליו נקשרת ההיסטורי העתיקה של יוון ושם, בעיר Olympia אף התקיימו המשחקים האולימפיים הראשונים בשנת 776 לפני הספירה ולכן אך טבעי שבירת יוון הראשונה, לפני אתונה, תהיה עיר בפלופונז - העיר Nafpilion או נפיליו בעברית. גם העיר העתיקה ביותר ביוון נמצאת בפולפונז וניתן לבקר בה, העיר Argos. הפלופונז הוא מקום מיוחד והוא משלב מגוון רחב של איזורים גאוגרפים ואקלימים שונים והרבה עתיקות מימים של יוון העתיקה. בפלופונז תמצאו הרים גבוהים ומושלגים מצד אחד, חופים תכולים ורגועים, איזורי כורכר רבים, איזורים דומים לגליל ולכרמל ואיזורים צחיחים ומזג אויר מגוון אלפיני מצד אחד וים תיכוני מאידך. ולכן התקופה הנוחה ביותר לביקור בפולפונז היא בין אפריל - אוקטובר. שטחו של הפופלפונז הוא 21,549.6 קמ״ר ולכן אי אפשר להספיק הכל בשבוע, כמו שאנחנו ניסינו אבל אפשר לחלק את הטיול בו לכמה ביקורים או לגמוע מרחקים כמו שאנחנו בחרנו. המסלול המוצע הוא מגוון מאוד ולכן אם אתם חובבי עתיקות הדוקים או טרקרים מושבעים תוכלו להעשיר אותו בעוד מקומות מדהימים. הפלופונז עתיר בטרקים בתוואי שטח שונים, עתיר עתיקות ועתיר ערים וחופים יפים. 2 אזהרות: כדי לעבור בכל המקומות עליהם אפרט נדרשת נסיעה די ארוכה, אבל לנו לא אכפת. ניתן לבחור רק חלק אחד של הפלופונז ולטייל בו. למשל, רק באצבע המזרחית של הפלופונז אפשר לטייל שבוע (תעלה, אפידבורס, פורוס, מתאנה, ארמיוני, פורטו חליו, נאפפליו, ארגו, מונומבסיה.... אשתי ואנוכי אוהבים לצאת בלי להזמין מלונות מראש (כמובן שאפשר לעשות זאת רק מחוץ לעונה), כך אנחנו שומרים על גמישות ויכולים לבחור היכן להשאר יותר ועל מה לוותר. כך עשינו גם הפעם. נחיתה באתונה - השער ל- Peloponnese זו האופציה היחידה שהיתה ב 2022 ולכן החלטנו לשכור את הרכב באתונה, כיום ניתן לטוס לקלמטה בעונה ולצאת משם. ברוב המקרים הכי זול להשכיר רכב דרך האתר rentalcars.com  אך לעיתים חברות התעופה או Booking מפרסמים מבצעים המזכים אתכם בנקודות או הטבות. אני נוהג לא לעשות ביטוח בחברת ההשכרה אלא לעשות את הביטוח באמצעות הפניקס שמספק ביטוח ביטול השתתפות עצמית בחצי המחיר מחברות ההשכרה. מפת הטיול שלי בפלופונז תעלת Corinth מבדילה בין היבשת Peloponnese אם תרצו או לא, נקודת העניין הראשונה בטיול תהיה תמיד תעלת Corinth, אותה תהיו חייבים לחצות כדי לעבור לפלופונז. תעלה זו נחפרה בין השנים 1881-1893 והיא מקצרת, עבור כלי שיט קטנים, את הדרך לים האדריאטי ב- 320 ק״מ, המון עבור כלי שיט (חוסך בין 16-20 שעות הפלגה). אורכה של התעלה הוא כ-6.3 קילומטר, ורוחבה 21 מטר בקרקעיתה ו-25 מטר בקודקודה. עומק המים 8 מטר. גובה דפנותיה מגיע עד 80 מטר מעל פני הים. בשנות האלפיים עוברות בתעלה כ-11,000 אוניות בשנה בממוצע, בעיקר יאכטות וספינות תיירים. המספר המועט יחסית של כלי שיט העוברים בתעלה נובע מכך שרוחבה אינו גדול יו למעבר אוניות משא מודרניות. מציע לכם לרדת מהכביש הראשי A8 (E94) לכוון Isthmia Bridge Cafe, Isthmia לשבת בבית הקפה על שפת התעלה ולהמתין לספינה שתגיע. 2 גדות התעלה מחוברות בארבע גשרים, 2 מהם, המזרחי והמערבי הם גשרים צרים היורדים אל מתחת המים כדי לאפשר לכלי שיט לעבור בבטחה. לאחר הקפה אתם מוזמנים לנסוע כמה מאות מטרים מערבה לכוון הגשר הישן (שימו Goody's בגוגל), תחנו את הרכב ולכו לגשר, ממנו תוכלו לצלם תמונה נהדרת של מרכז התעלה. יש שביל בצידה הדרומי של התעלה המגיעה עד הקצה המערבי ואפשר לטייל בו קצת. מכאן יש שיבחרו לנסוע מערבה ויש שיבחרו לרדת דרומה אני בחרתי להכניס לטיול שני מקומות שרוב האנשים אינם מכניסים לטיול בפלופונז, אחד מהם גם אינו שייך גאוגרפית לחצי האי. חצי האי Methana והאי פורוס (Poros) שני מקומות מדהימים, בשניהם הייתי כבר קודם, אבל לא אישתי וחשוב היה לי להראות לה את המקומות אליהם אני מגיע בסירה. ניתן להגיע אליהם גם במעבורת מהירה מפיראוס (שעה ורבע הפלגה ״בחתול המעופף״ מפראוס). אם אתם מתכוונים להגיע לאתונה שוב אתם מוזמנים לדלג עליהם ולהגיע בביקור הבא ברחפת אבל אם לא, אני מבטיח לכם 2 מקומות שיזכרו לכם כשיא הטיול. חצי האי Methana - הר הגעש של Peloponnese אם עד עכשיו נסענו על כבישי אגרה מהירים כעת אנו עוברים לכבישים צרים ומפותלים, אך נוחים ומרובי נופים מדהימים של איי המפרץ הסרוני (כביש 10). חצי האי מתאנה הוא תוצר של התפרצות הר געש ולכן הוא עשוי רובו סלעי בזלת שחורים. הלוע הקדום נמצא במערבו, ליד כפר קַמֶני כורה (Kaimeni Chora) והמסלול אליו מדהים עם נופים ציוריים. אם אתם מגיעים אחה״צ שימו לכם את Methana, הכפר, כיעד שם תוכלו לאכול במסעדותיו הרבות או לרבוץ, בחינם, באחד ממעינות הגופרית המפוזרים באי לאורך החוף אחד מהם הוא המעיין החם בפליאה לוּטרה (Palea Loutrá) אך בבוקר אל תפספסו את ההעפלה לפסגת ההר געש - טבע ונופים במיטבם. מתאנה מיועד לחובבי טבע והכפרים בו מאוד אותנטיים ושקטים והוא אינו מתוייר עמו שאר האיים הסרונים. האי פורוס - פנינת הפלופונז המערבי מ- Methana שמנו את פעמנו לאי המדהים פורוס. האי פורוס הוא אי קטן ומקסים וגם האהוב עלי מאיי יוון (אולי שווה ערך לפליון). האי נמצא 360 מטר בלבד מחוף היבשת אל מול הכפר חלאטס (Galatas). ישנה אפשרות להחנות את הרכב בכפר חלאתס ולעבור לאי במעבורת ושם לקחת אוטובוס המקיף את האי או להשכיר קטנוע או טרקטורון, אנחנו בחרנו לעבור עם הרכב במעבורת (8 אירו לשני אנשים ורכב לכוון) ולטייל עם הרכב. הנקודה הראשונה שלנו היתה הכפר פורוס. חנינו את ריכבנו בגרש החניה הגדול, מיד שורדים מהמעבורת ושמנו פעמנו לכפר פורוס. ניתן לטייל בין חנויות ומסעדות הכפר, ולטפס לצוק הנמצא מעל הכפר במגוון מסלולים משולבים הכוללים את בתי העיר ושבילים בטבע (חפשו את המסלול האדום העובר בין מרבית המקומות היפים באי. קחו בחשבון שמדובר בטיפוס אך לא קשה מידי. לכו לאורך הטיילת לכוון דרום ולאורך התעלה, עד קצה השביל ומשם טפסו מעלה בשביל האדם בין הבתים. אם אתם מגיעים בעונת הרחצה אל תפספסו את חוף האהבה ואת מפרץ (מספנת) הרוסים (Russian Dockyard. חורבותיה של המספנה הימית הרוסי ממוקמות בקלאבריה, האי הגדול מבין שני האיים פורוס (קלבריה וספרה). מזח זה עומד כסמל היסטורי של שיתוף הפעולה הצבאי היווני-רוסי במאות ה-18 וה-19. לפי עדויות היסטוריות, הצי הרוסי הימי שנכנס לים האגאי ב-1770 כדי לסייע ליוונים במלחמתם עם טורקיה הקים מחנה בנמל פורוס. זהו גם אחד המפרצים הקסומים ביותר שתמצאו ומקום מעולה לרחצה. טיפ : לאלו מכם שיש יותר משבוע אני ממליץ לא לפספס גם את האי הידרה (Idra) ואת הכפרים ארמיאוני (Ermioni) ופורטו חלי (Porto Cheli) אשר בדר״כ אינם נכללים במדריכים למבקר בפלופונז (בהם ביקרתי במסגרת טיול אחר). אפשר לקחת מעבורת הלוך ושוב מפורוס או להתקדם עם הרכב. מבטיח לכם שהביקור במקומות אלו יהיה שווה כל דקה. אבל אם אין לכם מספיק זמן אז הביקור במתאנה ופורוס מספק. משני המקומות המדהימים הללו אנו החלטנו ״לחתוך״ לכוון עיר הבירה הקודמת של יוון, העיירה נפפאליו (Nafpilion). שעתיים ועשרה של כבישים כפריים ייפיים וצרים בהם כיף ללכת לאיבוד. אם אתם באיזר הצהרים תמצאו לכם איזו מסעדה בכפר קטן ונידח על הדרך ועיצרו לאכול. רוב הסיכויים שלא תיפלו או תתאכזבו. נפפאליו (Nafpilion ) - ירושלים של הפלופונז נאפפליו, בירת חבל ארגוליס בצפון מזרח הפלופונז, מוגדרת על ידי רבים מהמטיילים אתר חובה בחצי האי פלופונז. זוהי עיר אירופית עתיקה, מאוד יפה. הבנוייה על חצי אי קטן וציורי בצפון מפרץ ארגוליס. העיר נקראת על שם ״ נאפפליוס״, דמות מהמיתולוגיה היוונית, בנו של אל הים פוסידון ויש לה חשיבות רבה בהיסטוריה של יוון המודרנית. עם תחילתה של מלחמת העצמאות היוונית בשנת 1921, נכבשה העיר לאחר קרבות ממושכים, ושוחררה מעול מהשלטון העות'מאני שהתבצר בה. יואניס קפודיסטריאס מושלה הראשון של יוון המודרנית, הכריז עליה כעל בירת יוון בשנת 1929. שנתיים לאחר מכן באוקטובר 1931 הוא נרצח בפתח כנסיית Agios Spiridon בעיר. הנסיך הבאוורי אוטון הוכתר כאן למלכה הראשון של יוון, ובשנת 1834 לאחר כינונה הרשמי של ממלכת יוון העביר המלך אוטון את עיר הבירה למקום מושבה החדש, אתונה. העיר מושכת אליה תיירים מרחבי אירופה ומיוון עצמה הודות לאווירה יוונית קלאסית ואירופאית המשולבת ברקע של הארכיטקטורה הוונציאנית. מלבד האטרקציות הרבות הנמצאות בתחומה, היא מהווה בסיס מצויין לטיולי כוכב סביבה. נעים מאד לשוטט בסמטאותיה הציוריות והמקסימות ביום ובלילה ולגלות בהן טברנות אותנטיות מעולות. אנחנו אהבנו את העיר מאוד אך לא מצאנו בה משהו מעבר לערים אירופאיות קלאסיות אחרות ולכן לא נשארנו בה יותר מלילה אחד (יומיים). התחלנו את הביקור בעיר אחה״צ במצודת פלמידי (Palmidi) החולשת על העיר מצוק בגובה 240 מטר. אם תגיעו לשם בשעות אחה״צ תוכלו לצפות בשקיעה (תלוי בעונה ובשעות הפתיחה). מדובר במצודה שנבנתה בראשית המאה ה 18 על-ידי הונציאנים אך שנה אחרי שהסתיימה בנייתה היא נכבשה על ידי העותמאנים שגירשו אותם והשתלטו על העיר. ניתן להגיע למצודה בטיפוס 900 מדרגות ממרכז העיר או ברכב ולחנות ממש בכניסה למצודה, בימים בהם אין עומס. מהמצודה תוכלו להכיר את העיר ולתכנן את מקומות הביקור שלכם ממנה תוכלו לצפות גם על מצודת Bourtzi הנמצאת על אי קטן מערבית לעיר, די קרוב לחוף. זהו מבצר וונציאני אשר נבנה בשנת 1473 וברבות השנים תיפקד גם כבית כלא. בתקופת העות'מאנית התגורר במצודה "תליינו של הסולטן", אותה דמות שהוציאה אל הפועל את גזרי הדין מטעמו של הסולטן. כמו כן שימש המקום בעבר כמגדל השמירה של הנמל. בין השנים 1960-1970 פעלו במקום מלון מפואר ומסעדה. נכון לכתיבת שורות האלו האי סגור לשיפוצים אל ניתן לקחת הפלגה בת 30 דקות המקיפה אותו ועושה סיור לאורך חוי העיר ב 8 אירו, אם זכרוני אינו מטעני. היציאה מן המרינה. מומלץ לטייל בין רחובות העיר העתיקה שהשתמרו בצורה נפלאה ולאכול באחת ממסעדותיה ושוב בחירת מסעדה עם ציון מעל 4.5 בגוגל יספק את הסחורה (אם יש כמובן מעל 200 המלצות). אנחנו וויתרנו על ארגוס ועתיקותיה למרות שמדובר על העיר העתיקה ביותר ביוון והחלטנו לחתוך דרומה לכוון מונומבסיה (Monemvasia). יש שתי דרכים למונמבסיה. נסיעה לאורך החוף (דרך Leonidio) או עליה לכביש המהיר יותר (E961) וחזרה לכוון החוף דרומה יותר. העלייה לכביש המהיר (לא נתיבי איילון) תקצר לכם את הנסיעה בלפחות 30 דקות ולפעמים אף יותר. מונומבסיה (Monemvasia) - הפלופונז בשיאו מונומבסיה היא ללא ספק אחת ממסמרי הטיול בפולפונז ואתר חובה . אני חש שככול שאתן לכם פחות פרטים תהנו יותר אבל מכוון שאי אפשר לסמוך על מילה של אף אחד היום, אני מניח שתבדקו אותי. מונמבסיה היא עיירה בחבל לקוניה הממוקמת על אי מול החוף המזרחי של הפלופונס, מוקפת בים מירטואן ומחוברת ליבשת באמצעות טומבולו באורך 400 מטר. אומנם העיירה קצת מרוחקת משאר האתרים בפלופונז ולכן רבים מעדיפים לבלות בה לילה אבל היא שווה כל דקת ביקור. שטח האי מורכב מרמה גדולה בגובה של כ-100 מ' מעל פני הים, ברוחב של 300 מ'. העיירה נוסדה במאה ה-6 על ידי פליטים שברחו מפני פלישת הסלבים. עד 1471 נשלט האזור בידי האימפריה הביזנטית ולאחר מכן על ידי הוונציאנים והעות'מאנים. ב-1 באוגוסט 1821 נכבש המקום על ידי היוונים במסגרת מלחמת העצמאות היוונית. היא נחשבת לאחת הערים המבוצרות העתיקות ביותר באירופה והייתה בשלב מסוים אחד ממרכזי המסחר החשובים ביותר במזרח הים התיכון. אני ממליץ להתחיל את הסיור בשביל העולה אל העיר העליונה (לא חובה לטפס הכי גבוהה). בשלב מסויים תגיעו לשביל עפר הפונה שמאלה לכו איתו עד חומה ומשפם תוכלו לצלם תמונה מדהימה של העיר וגם מחוצה לה. בתום הסיור בעיר העליונה רדו מטה לכוון הים ותהנו מהמסעדות, הבארים והגלידות הטובות בעיר. בתוך המבצר יש כמה צימרים ובתי מלון קטנים ששוים שינה. קחו בחשבון שקשה מאוד להשיג מקום בעונה. אנחנו בחרנו שלא ללון בעיירה המדהימה הזו ויצאנו בשעות הערב לכוון מערות דירוס כדי להספיק ולהכנס אליהם מוקדם בבוקר, לפני תחילת הבלאגן. בשעות הערב הגענו למפרץ בו שוכנות המערות שם מצאנו מבנה ובו 5 דירות אירוח ומשפחה נפלאה שעשתה הכל כדי שנהיה מרוצים ושם לנו. Caves of Diros או מערת Vlichada,  נמצאת על חוף מפרץ שקט ומדהים בחבל מאני שבפלופונז והיא עוד אחת מנקודות הטיול העוצמתיות שלנו בפלופנז (מסתבר שיש כמה). קיומה היה ידוע למקומיים מאז 1900 בערך, אך חיפושים החלו בשנת 1949 כאשר מייסדי האגודה הספלולוגית ההלנית, יואניס ואנה פטרוצ'ילוס, היו הראשונים שערכו חקירה שיטתית. עד 1960, 1,600 מטרים נחקרו ומופו. כיום מספר זה גדל ל-14,700 מטר. המערה החלה להיווצר לפני מאות אלפי שנים. הנטיפים והזקיפים שנמצאים כעת מתחת למים נוצרו כאשר פני הים היו הרבה מתחת למפלס הנוכחי. המים בתוך המערה מליחים עם טמפרטורה של 14 מעלות צלזיוס, וטמפרטורת האוויר נעה בין 16 ל-19 מעלות צלזיוס. המים החודרים לתוך הסדקים של סלע הגיר וממיסים אותו, יוצרים את עיטור המערה ממש טיפה אחר טיפה. הנטיפים והזקיפים מתמזגים במקרים רבים זה בזה ויוצרים עמודים. העומק המרבי של המערה הוא 80 מטר ונמצאים זקיפים בעומק של 71 מטר.\ בתוך המערה אתם תנועו עם סירת משוטים נהוגה בידי נהג הנזהר שלא לפגוע בזקיפים. בעונה רצוי להזמין מקום מראש ומחוץ לעונה כדאי להגיע מוקדם. דרום חבל מאני לאחר הסיור במערה המדהימה שמנו פעמנו דרומה לכוון דרום חבל מאני שהוא החלק הדרומי ביותר של הפלופונז. בחבל מאני ניתן למצוא, מצד אחד כפרים מדהימים כמו אראופולי ולימני ומצד שני טבע פראי ושבילי טיול. אותנו עניין לרדת לכוון העיירה הנטושה Vathia ומשם דרומה עד הקצה, עד מערות Hadas והמגדלור. בדרך דרומה לשונית היבשה הופכת לצרה מאוד ולכן עצרנו בצד כדי להצטלם ומהמקום בו הצטלמנו הבחנו בכפר קטן וחמוד הנמצא במפרץ מהמם. מכוון שאנו אוהבים מקומות נסתרים, החלטנו לוותר על המגדלור ולהשקיע את זמננו בכפר. ירדנו מן הרכס אל הכפר הסודי הזה והגענו למפרצון, כמעט סגור ובו כפר קטן ומדהים בו 3 מלונות קטנים וחמודים - Porto Kagio. החננו את רבנו על חוף המפרץ ויצאנו לסייר בין הסמטאות ומשם אל שביל שהולך לאורך המפרץ ומגיע לקצה השלוחה המשקיף על הים התיכון. התישבנו לנו, נשמו אויר נקי והקשבנו לשקט וכשחזרנו לכפר נשבענו כי אנו עוד נחזור לכאן לסוף שבוע, לקראת הקיץ. בדרך חזרה צפונה עברנו בכפר הנטוש Vathia וטיילנו קצת בין סמטאותיה. אין יותר מידי מה לעשות כאן מחוץ לעונה ולכן צילמנו והמשכנו צפונה. בדרך עברנו באראופולי, טילנו קצת, אכלנו שוארמה מצויינת (ולא כשרה) בחנות במרכז הכפר בו היה תור של עשרות אנשים מקומיים ונסענו צפונה לכוון סטמניצה, אזור גאוגרפי שונה לחלוטין במרכז חצי האי. הדרכים בפלופונוז הן דרכים צרות וחד נתיביות ולכן המעבר מאיזור לאיזור אורך זמן. גם הכבישים המהירים הם לא מה שאתם רגילים אבל הם חוסכים זמן רב. נסענו לנו צפונה נהנים מן הנופם המדהימים ומאוחר יותר מן הטיפוס לאיזור הכפרים של מרכז חבל ארקדיה. איזור ארקדיה מזכיר מאוד את האלפים. כבישים צרים, כפרי אבנים אפורות עם ריח של קמינים בוערים והרבה טיפוס. נהנו מאוד מהנסיעה למרות שהיא איטית ומפותלת אבל הנוף והכפרים שווים הכל. דמיצנה סטמניצה וקניון לוסיוס נכנסנו לדימיצנה וחיפשנו את הצימר שהזמנו מהדרך. זה היה בניין אבנים יפייפיה עם נופו המדהים של קניון לוסיוס ושל הכפר עצמו. שאפנו אויר ונכנסו פנימה להתכונן לארוחת הערב. הצימר היה מדהים וכפרי ובפנים בערה האח כי למרות שהיה יוני בהרים עדיין היה קר. הצימר עצמו היה בנקודה הכי גבוהה בכפר והחלטנו, על-פי עצת הבעלים, לרדת למסעדה במרכז הכפר ברגל ומקסימום לעלות במונית וכך עשינו. המסעדה הייתה סבירה וישבו בה להפתעתנו, 2 משפחות ישראליות אבל החזרה לצימר ברגל אחרי צלעות כבש לא היתה פשוטה. ארוחת הבוקר היתה מאוד עשירה והתקיימה בחדר נפרד שנבנה בחצר מעל הצימר המחומם עם קמין. שוחחנו קצת עם הבעלים קיבלנו המלצות על המסלול וגלשנו עם הרכב לעבר החניון התחתון של קניון לוסיוס משם תכננו לטפס, כל הדרך, למנזר התלוי, מנזר St John the Baptist. הקניון הוא מרשים וההליכה בו היא במגמת עלייה לכל אורכה. בתחילה לאורך המים עד תחילת הטיפוס התלול למנזר. המנזר עצמו הוא עוצר נשימה. הוא עשוי עץ וחור בתוך סלע הקניון ואני ממליץ להיכנס אליו, לשתות כוס תה עם עוגיות ולצאת למרפסת לשאוף אויר נקי ולהנות מנופו של הקניון. המסלול אינו מעגלי ולכן אחרי הביקור יש לרדת חזרה באותו המסלול. אלו מכם אשר פחות מתרשמים מטרקים יכולים לעצור במגרש החניה Μονής Προδρόμου ומשם לרדת למנזר כמה מאות מטרים. ניתן גם להשאיר רכב אחד במגרש החניה ולרדת עם הרכב השני לתחתית הקניון או פשוט להזמין את מונית הכפר (יש אחת) ותמורת 25 אירו היא תחזיר אתכם לרכב או לכפר. האזור כל כך הרשים אותנו שחשבנו להישאר עוד לילה (יש את החופש לעשות זאת מחוץ לעונה) אבל הסקרנות הרגה את החתול והחלטנו להמשיך הלאה. התלבטנו האם לנסוע לכוון Vouraikos ושם לעשות טרק בקניון הקרוב ובדרך לבקר במערות Kastria או לחזור חזרה לכוון אתונה ובדרך לעבור בכמה אתרי עתיקות אבל לבסוף הוחלט להתחיל להתקדם לכוון לוטרקי שם לעשות לילה רגוע בבית מלון מפנק ובדרך לעשות לילה בצימר באחד מאתרי הסקי שיש ליוון להציע. יצאנו בניסה מפותלת ואיטית לכוון הכפר Trikala השוכן כ 13 ק"מ, מאוד מאוד ארוכים מחוף המפרץ הקורינתי ומתחת להר Kyllini המתנשא לגובה של כ 2350 מטר (כמעט כמו החרמון), שם, על פי המסורת נולד האל הרמס. אזור חבל קורינטיה הוא אחד מאזורי הקייט האהובים על היוונים. מצד אחד בקיץ הנוף דומה מאוד לישראל ולכרמל אבל בחורף הכל מושלג וקופא והאזור מציע מאות בתי מלון וצימרים מדהימים. יש באזור שבילי הליכה, אגמים מלונות ספא ובעונה כדאי לבלות כאן לפחות שלושה ימים. אנו הזמנו לנו צימר יפיפה עם מרפסת עם נוף ליער ואח היוצר אוירה של אירופה. בלילה מצאנו לנו מסעדה מקומית טובה (לא היו הרבה פתוחות מחוץ לעונה) וכאשר חזרנו לחדר הדלקתי את האח והלכנו לישון. לוטרקי לאחר ארוחת בוקר עשירה שכל שני האורחים שהיו בצימרים יצאנו לסיור באיזור. אוהבי המסלולים יוכלו למצוא כאן מסלולים רבים ומגוונים בכל הרמות רק תחקרו קצת ואחר הצהריים יצאנו בנסיעה איטית ומפותלת לכוון החוף. 13 ק"מ של סיבובים לא נגמרים בכבישים בהם בקושי עובר רכב בודד. אחר הצהרים התמקמנו במלון קזינו לוטרקי ויצאנו לטייל לאורך חופו של מפרץ קורינט עד העיירה. שם שאלנו על מסעדת דגים והמקומיים הפנו אותנו רק למסעדה אחת, פה אחד, מסעדת Ouzeri o Giannis. בואו נודה, לא מדובר על מסעדה מפוארת אלה על מפעל להאכלת אנשים בדגים, משהו כמו סעיד באור יהודה. מחירים עממיים ומנות גדולות. כמובן שמאוד נהננו. חזרנו למלון לאורך הטיילת ולישון. בבוקר טיילנו שוב על חוף הים, הפעם לכוון השני (דרומה) ואחר הצהרים שמנו פעמנו חזרה לאתונה כי עסקים הם אלו שמאפשריים טיולים. לוטרקי היא עיירה די אפורה טרום העונה אבל אני מאמין שבקיץ היא תוססת. וכך הסתים לו עוד טיול מדהים בנופיה הקסומים של יוון. במאמרים הבאים אכתוב על אתונה ועל חצי האי המדהים פליון. אם אתם מעוניינים לחוות את הפלופונז בצורה שונה וחווייתית הצטרפו לאחת הפלוטילות שלנו - לפרטים לחצו כאן

עקב עסקיי ביוון והאהבתי לים, יוצא לי להגיע למדינה אהובה זו כמה פעמים בשנה ובמסגרת זו ולבקר באיים רבים. על חלק מביקורי אלו אני כותב בבלוג האישי שלי אבל רבים שואלים אותי "באיזה אי כדאי לבקר?" אז החלטתי לכתוב פוסט המסכם את כל ידיעותי לגבי איי יוון. מבטיח לעדכן עוד איים כבר השנה. אז רוצים לדעת באיזה אי הכי כדאי לבקר? קראו עד הסוף. טריזוניה (Trizonia) אל האי הזה הגעתי לגמרי במקרה. הוא לא היה בשום תכנון גם לא בהפלגה הספציפית בה יצא לי לבקר בו ולא בכלל. זה היה במהלך דליברי (העברת ספינה) מרודוס לקורפו. חצינו את תעלת קורינתוס ושאפנו להגיע כמה שיותר קרוב לים היוני אבל תכנונים לחוד ומזג אויר לחוד. באותו יום הרוח היתה מאוד חזקה והגלים עלו מאוד ולכן החלטנו לחפש מקום בטוח להעביר בו את הלילה ובחיפוש מהיר ב- Navily מצאתי את האי הקטן הזה. לא היה לי יותר מידי זמן לחקור עליו רק הבנתי שיש שם מרינה חדשה ולכן שמנו פעמנו לשם. טרויזוניה הוא אי קטנטן ויפיפה השוכן בחופו הצפוני של מפרץ קורינתוס מתחת לדלפי, 300 מטרים בלבד מחופי המפרץ ומול הכפרים Chania ו- Glyfada. גודלו הוא בסך הכל 2.5 קמ"ר וגרים בו בקביעות רק 64 תושבים. הכפר מלא צימרים, בתי מלון קטנים ומסעדות והוא כלל לא יקר. יש בו חופים קטנים ויפיפיים, מפרצים בתוליים ומרינת דייגים קטנה ומיוחדת. זהו אי ירוק ויפה ואפשר לטייל בו ובסביבתו אבל בעיקר באים לשם לבטן גב. קהל: מבוגר יותר ומשפחות חיי לילה: מסעדות, בתי קפה, בארים מטרה: בטן גב וחופשה רומנטית, מאוד. יכול להוות בסיס מגניב לטיולים בדלפי, מיסלונגי ופטרס, ממנה ניתן לקחת מעבורת לקפלוניה ולפקדה. הגעה: רכב. אני לא מכיר אוטובוס אבל בטוח יש משהו לגליפדה. חצי האי פליון (Pelion) על חצי האי פיליון ניתן לכתוב ספרים שלמים ואין לי כוונה לשפוך כאן את כל ידיעותי אז אומר לכם שתוכלו למצוא בו הכל מכל. אם אתם חובבי טיולים, טבע, כפרים, מפרצים ואפילו מסיבות, תוכלו למצוא כאן הכל. למעשה אני מאיץ בכם לקחת כמה ימים (לפחות ארבעה) ולהגיע אליו. חצי האי, הנראה כמו מגף , שוכן בצפון יוון מתחת לסלוניקי (Thesaloniki) וחצי האי חלדיקיקי. אפשר לחלק אותו לארבעה חלקים: העיר הגדולה ווולוס - נמצאת בצפונו של חצי האי ונתן למצוא בה הכל. יש אליה טיסות גם ישירות מישראל בעונה. החוף המערבי - שוכן על מפרץ Pagasetic ומזכיר מאוד את חופי תאילנד. מים צלולים ותכולים, מפרצים טבעיים בתוליים ומלא כפרים בהם ניתן לבלות כמה ימים ומהם לטייל, לשחות ולהשתעש בספורט מים. החוף המזרחי - חופים סילעים וסואנים על חוף הים האגאי, מזכיר קצת את אירלנד וסקוטלנד. אל רוב החופים צריך לרדת מצוקים (שבילים מסודרים) והסלעים יוצרים חופים מדהימים ומסוגרים כמו למשל חוף Milopotamos, Damouchari או Fakistra. ההר - בין שני החופים נמצא רכס הרים המגיעים לשיא גובה של 1750 מטר, לערך, בהם יש אפילו אתר סקי קטן בחורף. על הרכס שורר מזג אויר אלפיני והמעבר בין החופים המזרחיים והמערבים עובר דרכם. גם הנוף מזכיר מאוד את צפון אירופה כל עוד נשארים בחלק העליון של ההר האי מלא בנחלים, מפלים, מסלולי הליכה מחוף לחוף ובהר עצמו כאשר אופי הכפרים שונה בין אלו הנמאים על ההר לאלו הנמצאים למרגלותיו. אם תבואו לפליון לשבוע (בעונה) תוכלו לשלב הכל. טיולים, מסיבות, בטן גב ועוד מקומות שכדאי לבקר בהם: וולוס (לחובבי הערים) החופים הסלעיים בצד המזרחי Milopotamos, Damouchari או Fakistra הכפרים פורטריה, מקריניצה, צקרדה מגוון כפרים בחוף המערבי - לבחירתכם כגון Kala Nera, Efissos, Agia Kiriaki... מסלולי טיול מדהימים היורים מן ההר לחופים השונים וגם כמה מסלולים אורבנים עליהם תוכלו לקרוא באתרים ייעודיים קהל: כולם חיי לילה: הכל, תלוי במיקום הגעה: רק ברכב. הכי טוב לנחות בסלוניקי האיים הציקלדים (קיקלדים) האי קיתנוס (Kythnos) בחיים לא שמעתי על האי הזה או תכננתי לבקר בו אבל כאשר אתה יורד ים אתה מגיע לעיתים למקומות בהם לא תכננת לבקר. הגענו אליו בהפלגה עת שחיפשנו אי לשים את ראשינו ולאכול ארוחה הגונה וכדי להגיע לכפר הראשי של ( Merichas ) נאלצנו להפליג לאורך כל חופיו הדרומיים והמערבים. זהו אי דייגים צחיך במיוחד, לאור רוחות המלטמי המכות בו בעונתן. שיטחו של האי הוא 100 קמ"ר וגרים בו כ- 1600 תושבים והוא ידוע בעיקר בשל חופיו היפים והמבודדים. אנחנו עגנו בכפר Merichas הנמצא במפרץ מהמם בצידו הצפון מערבי של האי ואליו מגיעות גם המעבורות מאתונה. בכפר תושבים נחמדים המפעילים מסעדות טובות הואו מאוד עונתי (יולי-ספטמבר). זהו מקום לבטן גב קלאסי. להשכיר רכב ולעבור בין חופיו המדהימים. קהל יעד : זוגות, רומנטיקה, בטן גב חיי לילה:  מסעדות, בתי קפה הגעה : נחיתה באתונה והגעה במעבורת. פארוס (Paros) רבים מתבלבלים בין האיים פארוס ופורוס אבל מדובר בשני איים שונים במיקומים שונים. בעוד האי פורוס שייך לאיים הסרונים הקרובים לאתונה, האי פארוס שייך לאיים הקיקלדים השוכנים בדרומה של יוון, בים התיכון בין כריתים ויוון. אל רוב האיים הקיקלדים (מכונים גם ציקלדים) כדאי להגיע בעונה בלבד (יוני - ספטמבר) גם מפאת מזג האויר וגם בגלל שמחוץ לעונה כלום כמעט אינו עובד. מיקומם של האיים הקיקלדים (בהמשך נדבר גם על קיטנוס) חושף אותם לרוחות חזקות מאוד הנקראות מלטמיות. שילוב של רוחות המגיעות מאיזורים צפוניים באירופה, עם רוחות או מזג אוויר חם במיוחד באיזור התיכוני והדרומי של הים התיכון יחד עם שני רכסי הרים המצויים בצפון הפלופונז ובדרום רכס הרי הפינדוס של יוון, כל אלה גורמים לרוח מאד מיוחדת הזו המנשבת בעיקר בחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר ומשפיעה מאוד על האיים. רוב האיים הקיקלדים הם שוממים וצחיחים מבחינת צמחיה, למעט במקומות המוגנים מן הרוח ולכן ניתן למצוא בהם, מצד אחד, איזורים צחיחים וקרחים ומצד שני איזורים ירוקים ומדהימים. בכפרים של הקיקלדים, כמו גם בפארוס, תוכלו למצוא כפרם לבנים עם חלונות תכלת/כחול. לאי פארוס מגיעים מצד אחד המון צעירים ולכן יש בו חיי לילה די סוערים ומצד שני אנשים הבאים לבטן גב. האי מלא מלונות וצימרים בכל הרמות ויש בו מפרצים יפיפיים ופוים מדהימים. אותי הוא לא מעניין, באופן אישי ולכן אני לא אחזור אליו אבל לאוהבי המסיבות או הבטן גב הוא מאוד מיוחד. קהל : צעירים, חובבי בטן גב חיי לילה: הכל, תלוי במיקום הגעה : מעבורת של 4 שעות או טיסה מאתונה (להזמין הרבה מן מראש) חצי האי הפלפונזי (Peloponnese) לא ניתן להשוות את חצי האי הפלפונזי לשאר איי יוון. מדובר כאן במפלצת שכדי למצות אותה צריכים לפחות חודש. בניגוד להרבה מהמקומות ביוון, הפלפונז עדיין די אותנטי ולא מתוייר וכך גם התשתיות בו אבל שמדברים על יוון העתיקה מדברים, למעשה, על הפלפונז. כאן נוסדה ספרטה, וארגו (בירתה הראשונה של יוון), כאן נמצאת אולימפיה, בה התקיימה האולימפידה הראשונה ולכן הפלפונז הוא גן עדן לאוהבי היסטוריה ועתיקות. להגיע לפלפונז זה בעיקר לטייל ואני הייתי ממליץ לחלק את הטיול בה לשניים. אני שילבתי בטיול בפלפונז גם את האיים מתאנה ופורוס (אותם אני ממש אוהב) הנמצאים בצד המזרחי ואישתי ממש אהבה זאת. המקומות שאסור להפסיד בפלפונז, לטעמי האישי, הם מונמבסיה (Monemvasia), אי מרהיב עליו אסור לוותר, הכפרים אירמיוני (חצי אי) ופורטו חלי, נאפוליו (לבקר במבצר ולקחת שיט) שכולם מתלהבים ממנו אך עבורי היא היתה עוד עיר אירופית עתיקה רגילה, הכפר הנטוש Vathia, הכפר/מפרץ Porto Kagio, כפר קטן ומבודד להעביר בו כמה לילות בטן גב, מערות הנטיפים של דירוס (Caves of Diros), הכפרים לימני ואראופולי ולטייל באיזור ההררי של Lousios Gorge, במנזר St John the Baptist ובכפרים Stemnitsa ו- Dimitsana. יש בצפון גם אתר סקי עם עיירות "אלפיניות" מגניבות אליהן ניתן להגיע ממפרץ קורינת (איזור Trikala) אבל כדי לתכנן טיול בפלפונז תוכלו להעזר באתר "יוון והאיים" בלינק: https://www.greece-islands.co.il/pages/peloponez.html   אני מצרף גם מפה של טיול אותו אני עשיתי בפלפונז. קהל יעד : טיילים, זוגות, רומנטיקה, סקי חיי לילה:  בארים, מסעדות, בתי קפה הגעה : נחיתה באתונה והשכרת רכב כל השנה. בעונה אפשר לטוס לקלמטה (בדרום, כן הזיתים) או לפרבזה, בצפון ובכל מקרה אפשר להתנייד ברכב בלבד. חצי האי ארמיוני טוב, זה לא בדיוק חצי אי אלה יותר לשון יבשה אבל ההרגשה שם היא בדיוק כמו באיים. כפר חביב ויפה הממוקם על לשון יבשה ארוכה שמצידה האחד ים פתוח ומצדה השני מפרץ מדהים ומוגן. התושבים בכפר מאוד נחמדים ולהפתעתי הוא כלל אינו יקר. זה מקום לבטן גב, אוכל טוב וטיולים רגליים רגועים וקללילים ואפשר לשלב הגעה אליו עם חופשה/טיול בפלפונז או חופשת בטן גב באחד מהמלונות באיזור חוף הידרה ו- Akti Idras, בהם היוונים אוהבים להתארח. ניתן ורצוי לבקר בכפר במסגרת הפלגה באיי הסרונים . קהל יעד : טיילים, זוגות, רומנטיקה, בטן גב חיי לילה:  בארים (בצד הדרומי של הלשון), מסעדות, בתי קפה הגעה : נחיתה באתונה והשכרת רכב כל השנה או הגעה במעבורת. השאר בפרק הבא......

הפלגה ביוון או הפלגה בכלל היא דבר שמצריך תכנון מראש. תארו לכם כמה זה מאכזב שליקום יש תוכניות משלו. תכננו את הצ'רטר הזה (הפלגה ביוון) חצי שנה מראש. ארבעה אבות, ששה ילדים,ֶ מתוכם 2 לא היו בטוחים אבל קנינו להם כרטיסי טיסה. ו- Lagoon 42 אחת. ההתרגשות היתה בשיאה. בנינו מסלול למקומות בהם לא היינו בעבר כמו Spetses ו- Porto Cheli בדרום הפלפונז, שכרנו קטאמרן כדי להתאמן על גישות ים תיכוניות, הכנו את כל הניירת וחיכינו לתאריך בכליון עיניים. תכננו להפגיש את כל הילדים שבוע או שבועיים לפני כדי שיכירו וירגישו נוח ביום הראשון אבל לילדים של היום יש המון עיסוקים וזה לא יצא לפועל. כחודש לפני תאריך היעד הודיע אחד האבות כי אביו נמצא במצב קריטי ויתכן שלא יוכל להצטרף. כולנו החזקנו אצבעות לאביו והתלבטנו האם לנסות לצרף מישהו במקומו או לאפשר לו להתלבט עד הרגע האחרון. בסופו של דבר הוחלט לחלק את העלויות בין שאר המשתתפים ולתת לו הזדמנות עד השניה האחרונה. יום שבת - רקטות בשמי המרכז היום המיוחל הגיע. הטיסה אמורה הייתה לצאת בשבת בעשר ולכן כוונו שעונים לרבע לשבע אבל בשבת ההיא, התעוררנו כולנו, תושבי השפלה וחבל לכיש, מאזעקות צבע אדום. זה היה מטח רקטות לא רגיל. אזעקה רדפה אזעקה אך כולנו חשבנו שזה עוד יום קרב ויצאנו לשדה כמתוכנן. לאחר שסיימנו את כל התהליך ועברנו לאזור ההמתנה לטיסה, החלו אזעקות גם בשדה התעופה. לא הבנו מהיכן זה מגיע ומה הרקע ליום הקרב הזה אבל נבין שנחזור. בשעה תשע וחצי הבנו שבגלל הרקטות יש עיכוב בטיסה (דיליי) וזה כבר עורר חשד שזה משהו אחר, שעה אח״כ, אחד הילדים, לוחם חובה ברגילה, הראה לי סרטון של טנדר לבן ברחובות עיר ועליו מחבלים רבים. אספתי את הילדים (17-22) ואמרתי להם שהכל בסדר, שאני מכיר את התמונות הללו וזה פייק ניוז שמפיץ חמאס. בשעה 11 לערך, עלינו על טיסתנו והתחלנו את הטיול המיוחל. שהגענו לאתונה, רק לאחד או שניים מאיתנו היה סים, אני לא הצלחתי להפעיל את הסים היווני שלי משום מה וחיכיתי עד שאוכל לבקר בחנות קוסמוט. שיצאנו חיכה לנו נהג שלקח אותנו למרינה באלימות. הושבתי את כולם בבית קפה, חלק הלכו לסופר לעשות קניות (שיגיעו במשלוח לסירה מאוחר יותר) ואני הלכתי לקבל את היאכטה. אני מכיר את דימיטריס, בעלי החברה כבר כמה שנים. אנו שומרים על קשר קבוע ויש ביננו יחסי ידידות. אני גם מכיר את הסירה ולכן הוא כלל לא הציג לי אותה. שאל אם יש לי שאלות? שאלתי לגבי מיקומם של הפיוזים, שוחחנו קצת וקראתי לכולם להגיע ליאכטה להתארגן. השעה הייתה כבר 18:00 החושך עמד לרדת ומכוון שלא הספקתי לתדרך את הצוות ולהסביר לכל אחד את תפקידו, החלטתי לצאת רק בבוקר ולוותר על התנתקות והפלגה בלילה, למרות שבאופן אישי אני מאוד מחבב הפלגות ליליות. יום ראשון - הפלגה לפורוס (Poros) התעוררנו יקיצה טבעית אבל מוקדם, הילדים עדיין ישנו. שתינו קפה ויצאנו לכוון פורוס. המטרה הייתה הגיע כמה שיותר מהר ל- Porto Cheli או Spetses ומשם לחזור חזרה איטית דרך אירמיוני (Ermioni), הידרה ואגינה אבל מכוון שהפלגה לשם היא מינימום תשע שעות ועבור רוב האורחים בצ'ארטר זוהי חוויה ראשונית, החלטנו לפצל את הדרך לשניים ולעשות לילה בפורוס, האי האהוב עלי מכל האיים בהם בקרתי (וביקרתי בהרבה). הים היה חלק ולצערי הרוח הייתה מולנו ולכן הפלגנו על מנוע. הדרך לפורוס עוברת בנתיב כלי שיט ולכן ניתן להבחין באוניות ענק בחצי הדרך לאגינה ומשם עד פורוס הדרך חלקה. האי פורוס ממוקם כשש מאות מטרים מהיבשת (פולפונז) ולכן נוצר מן מפרץ/תעלת מרהיבה עם מפרצים רבים ומים שקטים וקשה שלא להתרשם. מייד לאחר שנכנסנו לתעלה עצרנו לעגינה והתרעננות במפרץ הרוסים (Russian dock yard), מפרץ יפיפה עם חוף מסודר ופיצוציה המוכרת אלכוהול. המפרץ נקרא כך מכוון ש בשנות העשרים של המאה ה-20 הייתה מעורבות במהפכה היוונית של כמה מדינות בהן רוסיה. המשמעות היא שחלק של יוון היה בשליטה רוסית ובחוף הזה בנו הרוסים מספנות. לבשנו בגדי ים, הורדנו סאפ וסירת מנוע למים ונהנינו ממימי המפרץ התכולים והרגועים. במקביל הכנו ארוחת צהרים וכאשר סימנו לאכול שמנו פעמנו לכוון המרינה בפורוס. מכוון הצארטר היה באמצע אוקטובר, לא התקשינו למצוא מקום ברציף, במרכז העיר ודי מהר ביצעתי עגינה ים תיכונית (זורקים עוגן כ- 50 מטר מהרציף ומתקדמים ברוורס עד הרציף שם נקשרים עם 2 חבלים מהירכתים לרציף כך שנוצר משולש המעגן את הסירה שלא תזוז). התחברנו לחשמל, מקלחות קצרות ויצאנו טייל בעיר. הכפר פורוס בנוי למרגלות גבעה גבוהה וגולש מראש הגבעה ועד קו המים. הרחובות צרים ודיירי הכפר נעים בקטנועים או טרקטורונים. לאחר סיור בכפר שמנו פעמנו למסעדת APAGIO, טבארנה משפחתית טובה אבל בערך במחצית הדרך עצר את אחד האורחים בעל מסעדה, שזהה שאנו ישראלים ושכנע אותו לאכול אצלו, במסעדת Oasis, בדקתי מהר בגוגל וראיתי כי למסעדה ציון 4.6 ולכן זרמתי וכך העברנו ערב במסעדה מצויינת ומארח נפלא. לאחר שחזרנו לספינה החל להצטבר המידע לגבי מה שקורה בארץ. למען האמת שמעתי את כל הסיפורים והתקשתי להאמין לכן התקשרתי לאישתי שסיפרה לי על המצב ושהקפיצו את בנינו, המשרת בהנדסה קרבית לדרום. הצעתי לה שתלך לישון אצל חברה. חייב לומר שהמצב לא באמת נקלט במוחינו לא אז וגם לא שחזרנו והבנו את חומרת המצב. יום שני כאשר אני בפורוס יש לי נוהל בוקר קבוע. הליכה של שעה ובסופה קפה במאפיה המצויינת שבמרינה. כך גם התחלתי את הבוקר הזה. לאחר הקפה חזרתי לספינה ויצאנו לדרך לכוון Spetses. הכוונה הייתה לעצור באיזה מפרצון כדי לאפשר לכולם להשתעשע ומשם להמשיך לספצס או פורטו חלי אבל הרוחות היו חזקות ולא מצאנו מפרץ לא חשוף ולכן המשכנו עד Spetses. שנכנסנו למרינה של ספצס הבחנו כי הכל סגור בחוף ובמרינה לא היה היכן לעגון ולכן החלטנו לצאת לאורך החוף מערבה כדי לחפש מפרצון או אזור הומה אך לצערי לא מצאנו. החלטו לשים פעמנו לפורטו חלי ולוותר על ספצס אך לפני כן מצאנו מפרץ שקט וקסום בצפון האי ושוב אותו נוהל. ארוחת צהרים וירידה למים עם כל הצעצועים. הגענו למפרץ פרוטו חלי בשעות הערב. המפרץ הוא ענק ולקח לנו קצת זמן להבין היכן מותר ואסור לעגון וכאשר הבנו, על-ידי צעקות עם ימאים אחרים ואנשים מהחוף, כבר לא היה מקום במרינה אז החלטנו שהלילה נבלה על עוגן ונבשל ארוחת ערב בעצמנו. לבלות לילה על עוגן זו חוויה מדהימה. החושך והשקט הם מוחלטים ואפשר לשבת על הסיפון ולנוח מנוחה מוחלטת. כמובן שרוב נוסעי הספינה ניצלו את הרוגע כדי להתעדכן, גם אני אבל גם 48 שעות לאחר האירוע לא היה ברור מה בדיוק קרה. אישתי אמרה לי שהיא חוששת להשאר לבד, לא בגלל הרקטות אלא בגלל מחבלים שיגיעו אל ביתנו. הצעתי לה שתישן אצל חברה אבל אחיה בא ולקח אותה לנתיבות. אני מניח כי גם שאר הנשים שנשארו בבית נלחצו כי באותו הערב הציע אסף למצוא כרטיסים כדי לחזור ארצה. קיימנו איזה דיון ואני התנגדתי. לא חשבתי שיש לנו מה לעזור כאן אבל רבים חשבו אחרת. המצב השתנה כאשר התקשרו מהיחידה של רועי, חיל חובה וביקשו ממנו לחזור. ביקשנו ממישהי שנתנסה להשיג לנו כרטיסים בידיעה שזה לא יהיה פשוט כי רוב החברות הפסיקו את טיסותיהם ארצה. יום שלישי התעוררנו בבוקר עם הודעה שאומרת כי השיגו לנו כרטיסים ליום רביעי (החזרה המקורית הייתה אמורה להיות בשבת). מחיר הטיסה לאדם, לכוון אחד היה 500$. חברות התעופה הישראליות החליטו, גם הפעם, לגזול את הציבור שרצה לחזור ארצה. שילמו ואישרנו את הטיסות והתחלנו לחזור לכוון אתונה, מסע של יומיים. באותו היום גם נודע לי שבני, אסף, ששירת בהנדסה קרבית הוקפץ והוא מיועד להכנס לרצועת עזה בכח הפורץ. הפחד החליט לבצבץ והרגשתי שאני חייב לחזור ארצה כמה שיותר מהר. החלטנו שנצא לכוון פורוס (כבר ציינתי שאני ממש אוהב את האי הזה?) ובדרך נעשה הפסקה במפרץ אירמיוני, כפר מהמם על לשון יבשה של חצי האי הפלפונזי, גם כן מקום שאני ממש אוהב. המים היו חלקים כמו שמן ולא היתה טיפת רוח ולכן הפלגנו על מנוע עד ארמיוני. עגנו 15 מטר מהחוף וכולם החליטו לא לרדת לחוף אלא להשתעש במימי המפרץ. כבור שעתיים שלוש המשכנו בהפלגתינו לפורוס ושוב, לא היתה בעיה למצוא מקום לעגינה ים תיכונית ולכן עגנו די מהר, למרות רוח הצד שהכתה בנו. ושוב התחברנו לחשמל וירדנו לטייל ולאכול. הפעם הלכנו למסעדה בה תכננו לאכול בפעם הקודמת אבל הארוחה היתה פחות טובה מזו שאכלו באואזיס. לאחר שאכלנו גלידה ושתינו קפה חזרנו לספינה ושיחקנו קלפים בירכתיים עד אחרי השעה אחת עשרה שלפתע נשמע פיצוץ חזק מאוד וקולות ירי. אנחנו, כישראלים ישר מצפים לגרוע מכל או ל"צבע אדום" אבל פורוס הוא אי שקט ורגוע ולכן לאחר החשש הראשוני, הבנו שמדובר אולי בזיקוקים וחזיזים ולכן החלטנו ללכת למרכז הכפר ולבדוק במה מדובר. שהגנו למרכז הכפר ראינו התקהלות של מאות אנשים ועשן צבעוני. כל האנשים הסתכלו לאותו כוון אז חשבנו שאולי מקרינים על הקיר משחק כדורגל אך שבררנו למקור הרעש אמרה לנו מקומית כי מדובר בתושבים החוגגים את זכיותו של אדם בראשות הכפר ובדובר החזיזים וזיקוקים. יום רביעי - חזרה לאתונה מכוון שהטיסה שלנו הייתה מיועדת לשעה 23:00 לערך החלטנו לקחת את הזמן ולעצור לטבילה וארוחת צהרים בכפר אגיה מרינה (Agia Marina), בצידו המזרחי של האי אגינה (Aegina) בדרכנו לאתונה. אבל שוב האדם מתכנן תוכניות והיקום צוחק עליו. מיד שיצאנו ממפרץ פורוס החלו רוחות חזקות והגלים עלו לגובה 1-1.5 מטר ולכן ההפלגה הייתה פחות נוחה כל הדרך לאגיה מרינה. חשבנו שבמפרץ נוכל להסתתר מהרוח אבל שהגענו הבנו שהמפרץ לא מגן בצורה ממש טובה וויתרנו על הקפיצה למים. עגנו לנו קרוב לחוף והתחלנו בהכנת ארוחת צהרים עכאשר המטרה היא להגיע לאתונוה לקראת השעה 18:30 כדי לא לתת לדימטריס, הבעלים של הספינה לחכות לןנו יותר מידי זמן. כחצי שעה אחרי העגינה, עגנה, ממש צמוד אלינו קטמארן נוספת שנוסעיה דווקא לא חששו לקפוץ למים. סקיפר תמיד צריך להיות ערני, בעיקר ביום של רוחות וגלים ובגלל שיאכטה החליטה לעגון ממש קרוב אלינו, הצצתי החוצה לראות כל כמה דקות כדי לוודא שאנחנו לא נסחפים. במהלך ארוחת הצהרים התחלתי לשמוע רעשים ותזוזות האופייניות לגרירת עוגן ואכן כאשר יצאתי החוצה שמתי לב שאנחנו מתרחקים מן החוף ומתקרבים ליאכטה השכנה שלנו. מהר הזעקתי שניים מן המפליגים לעזור לי להרים את העוגן ולנעוץ אותו מחדש והמשכנו את ארוחת הצהרים שלנו. הגענו לאתונה בדיוק בשעה היעודה. דימיטריס בדק את הספינה והתעניין מאוד במצב ולפני שהלך לדרכו, אמר לי שבפעם הבאה שנבוא הוא ייתן לי כמה ימים בחינם בגלל המלחמה הזו. כמה שאני אוהב את היוונים. דימטריס הלך ואנחנו נשארנו עליה, הכנו ארוחת ערב והתארגנו לטיסה. בשעה 22:00 הגיע הנהג לאסוף אותנו מהמרינה לשדה התעופה וכך הסתימה לה ההפלגה שהשתבשה. שהגענו לשדה הבחנו כי האזור ממנו יוצאות חברות התעופה הישראליות מפוצץ באנשים והסתובבו שם אנשים שחיפשו חיילי חובה המתקשים להשיג כרטיס ארצה. אני חושב שרק באותו הרגע נפל לנו האסימון. הבנו שהמדינה במצב מלחמה. לא רציתי לחזור אבל הידיעה הבן שלי, המשרת בהנדסה קרבית עלול להיכנס, כל רגע, לעזה, לא אפשרה לי להישאר ביוון. לקחים: חובה לבקר בספצס ופורטו חלי שוב אבל הפעם לפני אוקטובר. בהפלגה הבאה להביא רחפן, שוב, כי יש דברים שרואים רק מן האויר. בהפלגה הבאה לקחת קטמרן גדול יותר. אולי תרצו לקרוא את חוות דעתנו על איי יוון בהם ביקרנו עד כה: https://www.sea4soul.club/post/לבקר-באיי-יוון-חוות-דעתי-על-האיים-בהם-ביקרתי-חלק-א

כמעט כל סקיפר המפליג בספינות מפרש מכיר את הבום ג'ק או כפי שהוא נקרא בעולם הגדול "Boom Vang" (לעיתים נקרא Kicker, כאן יקרא להלן ג'ק ) אבל לא כל אחד יודע שניתן להשתמש בו למפרשנות מתקדמת. [ מה זה בום ג'ק (Boom Vang) ולמה הוא קריטי למפרשנות מתקדמת תפקידו הבסיסי של הג'ק הוא למנוע מהמנור (Boom) לעלות כלפי מעלה כאשר מעלים את המפרש. הוא בעצם הכח הנגדי ל- Topping Lift החבל שתפקידו להרים את המנור כלפי מעלה אבל מדוע בכלל לשחק עם גובה המנור, מדוע לא להשאירו 90 מעלות לתורן בצורה קבועה? התשובה הזריזה היא שאפשר. אפשר לקבע את המנור ב- 90 מעלות לתורן ולא יקרה כלום. הספינה עדין תתפוס רוחות ותפליג והכל יהיה בסדר אבל מי שרוצה לכוון את המפרש בצורה אופטימאלית ולהרוויח עוד קשר במהירות (מאוד משמעותי בהפלגות ארוכות) או לחדד קצת יותר צריך להבין את תפקדיו לעומק. כדי להבין את תפקידו צריך להבין כמה מושגי יסוד אותם אסביר בקצרה. אני לא מסביר כאן על חוק ברנולי ועל מפרשנות בסיסית בהנחה שרוב מי שיקרא מאמר זה הוא סקיפר: רוח אמיתית - הרוח האבסלוטית כפי שאנו מרגישים כאשר אנו עומדים במקום ללא תזוזה. הכוון ממנו באה הרוח הוא הרוח האמיתית. אם היא מגיעה מצפון וזורמת דרומה היא רוח צפונית וכדומה רוח פנים - כהרוח הנוצרת כתוצאה מהתקדמות הספינה קדימה רוח מדומה - השקול בין רוח הפנים והרוח האמיתית. למשל אם הרוח האמיתית מגיעה ממערב למזרח (מערבית) והספינה שטה צפונה, הרוח המדומה תהיה השקול של שתי הרוחות ואם שתי הרוחות באותה העוצמה השקול יהיה בדיוק האמצע או במקרה שלנו רוח צפון מערבית וכן במכשירי הספינה אנו נראה כאילו שהרוח מגיעה מצפון מערב זוית התקפה של הרוח  - הזוית בה פוגשת הרוח את המפרש הרוח במעלה התורן (Wind Aloft) - היא הרוח הנושבת בחלקו העליון של התורן. שגוי לחשוב שרוח בגובה פני הים והרוח בגובה 12 מטר מהסיפון הן שוות. הרוח שאנו מרגישים בגובה הסיפון איטית יותר מהרוח במעלה התורן מכוון שהיא מתחככת עם המים ולכן המפרש אינו מקבל רוח שווה לכל גובהו ודווקא במקום בו הוא הכי צר, הרוח היא החזקה ביותר איך הבום ג'ק (Boom Vang) משפיע על צורת המפרש וה-Twist תפקידו של הבום ג'ק שונה ברוח פנים ובשאר הרוחות. רוח פנים צורתו של המפרש הראשי (גם החלוץ) היא צורת חצי טיפה, כמו כמו כנף מטוס, מה שיוצר זרימה לא שווה של הרוח משני צידי המפרש. בצד אחד הרוח עוברת מהר יותר ובצד השני הרוח איטית יותר וכך בגלל הפרשי המרחק וכך נוצר כח עילוי הדוחף את הספינה הצידה. מה שמאזן את התנועה הצידה הוא הקיל וגוף הספינה שמתנגדים לתנועה הצידה וגורמים לספינה לנוע קדימה. אם הסתכלתם פעם לראש התורן ראיתם שהחלק העליון של המפרש (בערך השליש העליון, הצר יותר) איננו באותה זוית למנור כמו חלקו התחתון של המפרש וזה אומר שזווית ההתקפה לרוח של החלק העליון שונה שזווית החלק התחתון. שמכוונים מפרש לרוח קדמית נוצר מצב בו חלקו העליון של המפרש נוטה להיות שזווית גדולה יותר למנור מחלקו התחתון וכך יש לנו דליפת רוח מהחלק הזה של המפרש בו הרוח היא הכי חזקה והוא פחות אפקטיבי. מתיחה של הבום ג'ק כלפי מטה תמתח את המפרש ותביא את חלקו העליון להיות באותה זווית התקפה לרוח כמו שאר המפרש. למעשה אנו נמתח את הבום ג'ק עד שנבחין שזווית ההתקפה שווה לאורך כל המפרש או שהחלק העליון מקביל למנור. שחרור הבום ג'ק ברוח קדמית חזקה, יאפשר לרוח לחלוף על חלקו העליון של המפרש ויוריד את נטיית הספינה הצידה. אפשר להשתמש בזה לרוחות בינוניות לפני שמצמצמים מפרשים או סתם לנוחיות המפליגים. רוחות צד וגב ברוחות אלו המפרש מתפקד כמפרש ולא ככנף ומה שנרצה בעצם הוא מפרש מנופח (בלוני) בשטח פנים הכי גדול שניתן ולכן ברוחות אלו, לאחר שנשחרר את המיתר הראשי ונביא את המנור למקום הנכון, נשחרר גם את הבום ג'ק כך שתיווצר שפה אחורית אחידה לאורך כל המפרש. שייט ברוחות חזקות: מתי למתוח את הבום ג'ק? ברוחות חזקות, האויב הכי גדול שלכם הוא ה- Heeling  (הטיית היאכטה). ככל שהמפרש "בטני" ועמוק יותר, כך הוא מייצר יותר כוח שמטה את הספינה במקום לדחוף אותה קדימה. זה בדיוק הזמן למתוח את הבום ג'ק . על ידי מתיחה חזקה, אנחנו מושכים את הבום למטה ומהדקים את השפה האחורית של המפרש (ה-Leech). הפעולה הזו משטחת את המפרש, מפחיתה את הכוח המיותר ומאפשרת ליאכטה להפליג בצורה יציבה ומהירה יותר, עם פחות מאבק על ההגה. אם אתם מרגישים שהיאכטה "נלחמת" בכם ורוצה לעלות לרוח (Round up), מתיחה של הבום ג'ק היא אחד הפתרונות הראשונים שצריך ליישם. טעויות נפוצות בשימוש בבום ג'ק אצל סקיפרים מתחילים הבום ג'ק הוא לעיתים ה"יתום" של הקוקפיט – סקיפרים רבים פשוט שוכחים שהוא קיים. הנה הטעויות שרואים הכי הרבה בצ'רטרים ראשונים: שיטת ה-"Set and Forget":  סקיפרים מכוונים את הבום ג'ק ביציאה מהמרינה ולא נוגעים בו יותר. בום ג'ק דורש כיוון מחדש בכל שינוי של זווית הרוח או עוצמתה. מתיחה חזקה מדי ברוח חלשה:  ברוחות קלות, אנחנו רוצים מפרש "נושם" עם מעט Twist  (פיתול) בחלקו העליון כדי לאפשר לרוח לזרום. מתיחת יתר של הג'ק ברוח חלשה "חונקת" את המפרש ועוצרת את היאכטה. שכיחת הג'ק במפנה גב (Downwind):  זו טעות קלאסית. כשמפליגים בגב, הבום נוטה לעלות למעלה והמפרש מאבד צורה. אם לא תמתחו את הג'ק במפנה גב, המפרש יהיה פחות יעיל והסיכון ל"מכות בום" פתאומיות עולה. חוסר שחרור לפני קיפול מפרשים:  מתיחת ג'ק חזקה משאירה לחץ על המנור. אם תנסו לקפל מפרשים כשהג'ק מתוח למוות, אתם עלולים להקשות על המכניקה ואפילו לגרום נזק למסילה או לבום עצמו. לסיכום: שיפור ביצועי השייט מתחיל בכיוון נכון של הבום ג'ק אנו מתרגלים את העבודה עם הבום ג'ק בהפלגות הזמן שלנו. אשמח לענות לכל שאלה בנושא. ליצירת קשר לחצו כאן או ב- Facebook ההצטרפות לאחת מהפלוטילות שלנו - לחצו כאן להצטרפות להפלגות זמן הים של SEA4SOUL לחצו כאן