צפון יוון - פליון, מטאורה וחבל זגוריה

Sea4Soul
9 באפר׳ 2024
זמן קריאה 9 דקות

עודכן: 22 בינו׳

זו היתה הפתעה לרגל יום הולדתי ה 50.

אשתי ערכה לי מצגת מרגשת על כל שעברנו ומכוון שחלק מההוי המשפחתי שלנו הוא טיולים - המון טיולים, היה במצגת פרק שלם המציג כמה מטיולינו. מכוון שאת רוב הטיולים הללו אני תכננתי שמתי לב שבמצגת מופיעה תמונה של איזה גשר רומי שמעולם לא ביקרתי בו. מסתבר שזה היה רמז לטיול הבא שלנו, טיול לצפון יוון, כזה שיקרה כעבור חמישה ימים.

אישתי ידעה כמה אני אוהב לתכנן טיולים ולכן קבעה את האיזור, קנתה כרטיסי טיסה ואפשרה לי לתכנן את הטיול.

עד אותו הרגע (2019) מעולם לא היינו ביוון, כאילו שמרנו אותה לגיל בה כבר אין כח לטיסות ארוכות. כרטיס הטיסה ליוון היה לאתונה אבל החזרה היתה מסלוניקי. אז ישבתי לי ותכננתי טיול.

האינטרנט היה מלא חומר אבל לא כמו היום ומה שאני עושה בדר"כ הוא לסמן את כל היעדים ההכחיים, אלו שאנשים טוענים שאסור לפספס ואז מחפש מקומות שתייר ממוצא לא יגיע אליהם, באמצעות תמונות בגוגל Earth (מחפש מצבורי תמונות).

בדר"כ שאנו יוצאים לטייל Off Season, אנחנו לא מזמינים מקום לינה מראש אבל משום מה הפעם בחרתי להזמין מקום לינה ללילה הראשון בפליון ובחרתי ב- Symmetron Suites בכפר קלמוס (Kalamos) הנמצא בערך במחצית הדרך שבין וולוס לקצה המגף של פליון. הסיבה שבחרתי את הכפר הזה היא שהוא במרכז החוף המערבי וממנו אפשר לצאת לטייל בשתי הקצוות של החוף. תכננתי למצוא מקום אחר לחוף המזרחי ומקום נוסף למרכז ההר, תכנית שהשתנתה שהכרנו את האי.

נתחיל בכך שאם החלטתם לטייל בצפון יוון רצוי לזמין טיסות לסלוניקי ולא לאתונה. אבל מכוון שהכרטיס לאתונה היה עובדה מוגמרת, חיפשתי מקומות לעצור בהם כדי למצות את הדרך.

אתונה - פליון

מכוון שהטיסה נחתה בלילה מצאתי דירה ממש נוחה בעיירה Spata, סמוך לשדה התעופה אלפתריוס וניזלוס.

התעוררנו בבוקר מוקדם, קנינו קצת מאפים במאפיה מקומית והתחלנו את מסענו. 3.5 שעות של נסיעה בכבישי אגרה עם 2 עצירות בדרך.

את העצירה הראשונה עשינו לאחר שעתיים עשר דקות ב- Psoroneria.

מדובר על נחל של מים חמים הנובעים ממי תהום ומתנקזים לבריכה גדולה וחינמית אליה מגיעים המקומיים לטבול. המקום מדהים ביופיו ואני ממליץ ללכת לאורך הנחל ולנסות לאתר פינות חמד מוצלות ורק לאחר מכן להגיע לבריכה המרכזית.

המלצה: הכינו לכם נעלי ים, מגבות, בגד ים ובגדים להחלפה בתיק כבר בתחילת היום כדי שלא תצטרכו לחפש הכל במזוודות ברכב.

שתכננתי את הדרך לא רציתי לעשות את כולה על אוטוסטרדות ולכן החלטתי שכאשר נתקרב לוולוס נרד לקרבת הים ואכן כך עשינו. קנינו לנו באגטים טריים וגבינות קשות באחד התחנות וירדנו לחוף הכפר Karavomylos, שם אכלנו ארוחת צהרים על שפת הים ונהננו מהחוף המדהים.

משם המשכנו לוולוס אבל לא עצרנו בה כי המטרה של הטיול הזה היתה טבע וכפרים.

מכוון שהגענו לוולוס די מוקדם החלטתי שנעבור בכפרים Makrinitsa ו- Portaria כבר באותו יום ואכן כך עשינו.

הכפרים הללו מזכירים יותר כפרים אלפינים (מפאת גובהם) מאשר כפרים ביוון וזה מה שמיוחד בהם. טילנו קצת ברגל, קנינו תבלינים ושמנו פעמנו לכפר קלמוס, מקום הלינה שלנו בחוף המערבי.

הדרך לקלמוס, לאורך החוף היא מקסימה. לפעמים היא עוברת ממש על החוף ולפעמים הוא עולה מעלה ואז הנוף שנשקף מהמם. באחת הפעמים שהדרך עברה על החוף ראינו שלט בו כתוב Rivera. שאני רואה שלט כזה אני חייב לברר במה מדובר ולכן שהשלט הפנה אותנו ימינה לכוון שהחוף פנינו ונסענו עד החוף.

מדובר בחוף/בר מקסים היושב על לשונית הנכנסת פנימה למים וממנה ניתן לראות את כל החוף עד קלמוס ולכן אני ממליץ לבזבז שם כמה שעות על כוס בירה מהחבית.

שתינו את הבירה, נהננו מאוירת סוף יום והמשכנו לדירה שלנו.

Kalamos

כפר דייגים קטן ולא משמעותי (בדיוק כפי שאשתי ואני אוהבים), הנמצא ממש על חוף הים וכולל כמה צימרים וכמה מסעדות. Symmetron Suites הן למעשה ארבע דירות דו קומתיות מצויידות ומתאימות למשפחות, הממוקמות 5 מטר מהים על חוף ממש פרטי. לבעלי הסוויטות מסעדה המכינה ארוחות בוקר לאורחיה אך משמשת גם כמסעדת דגים לכלל אורחי הכפר והמסעדה ממש מעולה, כל מה שנגענו היה טעים. גם ארוחת הבוקר היתה עשירה ומשביעה כך שממש שקלנו להשאר עוד לילה ורק אח"כ לעבור לחלק המזרחי אבל הסקרנות הרגה את החתול והחלטנו להמשיך בדרכנו.

בבוקר התעוררנו, אכלנו ארוחת בוקר ועשינו טיול לאורך חוף הים. קלמוס הוא כפר ממש יפה, כיפי ואוטנטי ולכן ממש נהננו בסיור. הרגשנו כאילו בא לנו להשאר בו עוד כמה ימים ולכןאני בטוח שנחזור אליו לכמה ימי בטן גב. לאחר שמיצינו ירדנו דרומה לכוון כפר הדייגים Agia Kiriaki, הנמצא בקצה הדרומי של חצי האי פליון.

הדרך היתה מהממת והיו בה מפרצים מרהיבים לרוב, בחלקם נעצרנו להשתאות, וכפרים ממש נחמדים חלקם ממש תיירותיים וחלקם אותנטיים (Chorto, Milina, Koukouleika).

Agia Kiriaki

כפר דייגים קטן ומהמם אך תיירותי מאוד ויקר יחסית לאיזור (לא לארץ). אסור להכנס אליו ברכב ולכן יש להחנות את הרכבים במגרש חניה הנמצא מחוץ לכפר וללכת ברגל. הדרך עוברת דרך מרינת הדייגים, בין רחובות צרים ובין מסעדות רבות.

סיירנו בכפר, אכלנו משהו קל והמשכנו בדרכנו חזרה.

החלטתי שאת היומיים הבאים נבלה בכפרים שבמעלה ההר.

קצת על פליון

חצי האי פליון נחלק לשלושה איזורים גאוגרפים:

החוף המערבי - כפרים ייווניים אותנטיים על החוף אבל חופים שקטים ותכולים כמו בתאילנד בגלל המפרץ לחופו הם יושבים
ההר - בגובה 1700 מטר, כמדומני, מחלק את האי ומפריד בין החוף המזרחי והמערבי ובו אפילו אתר סקי קטן. הכפרים ומזג האויר בהר מזכירים את האלפים
החוף המזרחי - שוכן לחוף הים האגאי הידוע ברוחות הנושבות בו ולכן החופים הם מאוד סלעיים מה שיוצר חופים המחופרים בסלע אליהם וניתן לגשת רק בכמה מקומות לאורך החוף. קצת מזכיר את אירלנד, לעניות דעתי

בגלל גובהו של ההר הכפרים הנופים בו ומזג האויר בו דומים יותר לאלפים מאשר לכפרים יווניים. אנחנו ביקרנו שם בתחילת ספטמבר כך שלאורך החופים היה מזג אויר ממש נעים ואילו למעלה נדרשנו לג'קטים.

המקום הראשון בו ביקרנו היה חוף Milopotamos. חוף המצוי בין שני סלעים ומצריך ירידה תלולה ברגל ממקום החניה. החוף נחלק למעשה לשלושה חלקים. חוף דרומי שנוצר כתוצאה מניקוז של נחל אכזב והשיטפונות בו, אליו צריך לרדת במדרגות הדרומיות וחוף נוסף שכדי להגיע אליו יש לטפס במדרגות מעלה ולרדת שמאלה. מדובר על חוף חולי הממוקם בין שני סלעים (צוקים) גדולים ואם אתם לא חדי אבחנה ממש (או למדתם על החוף מראש) יש מן מנהרה/מעבר העובר בין החוף אליו הגעתם לחוף צפוני יותר.

Tsagkarada

לאחר שטיילנו והבנו את ההבדלים בין הצד המרחי למערבי, איתרנו באמצעות Booking חדר מרשים וכפרי (Amalthia Traditional Guesthouse) בכפר Tsagkarada. עשינו מו"מ עם בעל הצימר, התארגנו ויצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדה איטלקית מהממת שאיני יודע את שמה אבל נמצאת כאן. בהר אין מרכז אליו מגיעים וחונים אלא המסעדות מפוזרות לאורך הכבישים הצרים של הכפרים כך שמצאנו חנייה וטילנו לנו ברגל. Tsagkarada נחשב לכפר מרכזי באיזור. הוא קצת יותר גדול מהשאר וממנו ניתן לרדת לחופים המזרחיים וגם כאן שקלנו להשאר עוד לילה אבל כנראה שאנחנו יותר מידי סקרנים כדי להשאר במקום אחד.

בבוקר התעוררנו וחיפשנו לנו מסלול הליכה. הבנו שיש מסלול מהמם היוצא סמוך למבנה העיריה ולעץ הדולב המפורסם של הכפר, אשר טוענים שהוא בן 1500 שנה (נראה כך). המסלול יורד עד חוף Damouchari והוא מגוון מאוד בנופיו. אם החלטתם שאתם עושים אותו תדאגו שמונית תאסוף אתכם מהחוף בסיומו. המסלול מאוד מומלץ.

חוף Damouchari עצמו הוא חוף שחובה לבקר בו בכל מקרה. בקרו בחוף, במעגן ובטירה, אם זה מעניין אתכם.

לאחר שמיצינו את המסלול המדהים והחופים חיפשנו מקום חדש לשים את הראש ומצאנו מלון על חוף הים של Agio Loannis מלון Kenta Beach. מלון נחמד מאוד על קו המים.

נהננו מהחוף ומהמרפסת הפונה לחוף ולצוק הסמוך במלון כל אחר הצהרים ויצאנו לאכול במסעדה אשר אינני זוכר את שמה (כנראה לא חשובה).

בבוקר התעוררנו והתחלנו בדרכנו למטאורה (3 שעות נסיעה ישירה). המטרה היתה להגיע למטאורה בערב, לראות את השקיעה ובבוקר לעשות סיור ארוך יותר ומשם להמשיך לחבל זגוריה.

בדרך עצרנו שוב בכפרים Makrinitsa ו- Portaria. עשינו את מסלול ה"קאנטורים", מסלול מעגלי מוכר אשר חציו טבע ומפלים וחציו אורבני המתחיל כאן והרחבנו את הכירותינו עם הכפרים וחנויות התיירים בהם. אכלנו ארוחת צהרים במסעדת פועלים מקומית ושמנו פעמינו לכפר Kalabaka. בדרך הזמנו חדר במלון שבו כל חדר הוא סצנה מסרט אחר (Theatro Hotel Odysseon).

מטאורה (Meteora - מעל השמים)

איזור המנזרים התלויים הוא אחד המקומות היפים והמפורסמים בעולם.

מדובר על מקבץ מנזרים אורתודוקסיים שראשיתם בתקופה הביזנטית המאוחרת וחלקם המשיכו להתקיים עד לימינו. במטאורה כשישים עמודי סלע תלולים, אשר על גביהם נבנו במהלך ימי הביניים מנזרים מבודדים הנראים כתלויים באמצע השמיים. המנזרים נמנים עם הגדולים והחשובים ביוון, שניים רק להר אתוס. בזכות תופעות הטבע המרהיבות והנדירות והתרבות הייחודית של מטאורה, הוא הוכרז בשנת 1988 כאתר מורשת עולמית.שיוצאים מ- Kalabaka יש כביש המקיף את כל איזור מטאורה וחוזר לצידו השני של הכפר.

לאחר סיבוב קצר עלינו למקום בו הכי נח לראות את השקיעה (ראה לינק) ישבנו על הסלע, עם תיירים נוספים וצפינו בשקיעה. קשה מאוד להסביר מהי מטאורה עד שמבקרים בה אבל אין ספק שזה אחד האיזורים היפים והמיוחדים בעולם.

בערב טילנו ב- Kalabaka, שתינו בירה מקומית והקשבנו לנגן בוזוקי שהנעים את זמנינו (To Paramithi).

אני לא ממליץ על מסעדות בדר"כ כי הפערים בטעם בין מרבית האנשים הם גדולים אבל במשך כל ביקורי ביון מאז (והיו עשרות) לא נפלתי באף מסעדה שציונה בגוגל היה 4.5 ומעלה והיו לה מעל 300 חוות דעת. דעו לכם לא לקחת מנות לא יווניות במסעדות יווניות כי אז אפזר להתאכזב. בא לכם המבורגר, לכו למסעדת המבורגרים.

בבוקר עשינו סיור נוסף במטאורה. נכנסנו מדגמית לשני מנזרים (Holy Monastery of the Great Meteoron -Transfiguration of the Saviour) כדי להבין את הקונספט והמשכנו לכוון חבל זגוריה.

הנסיעה לזגוריה מאוד נוחה ועוברת כולה על אוטוסטרדות אבל ברגע שנכנסת לחבל הנסיעה היא בכבישים צרים ומפותלים ועשרה ק"מ יכולים להראות נצח. ולכן יש לשקול האם בנסיעה בין אתר לאתר בחבל שווה לנסוע ישירות או לצאת לכביש 2 לכוון איונינה ולחזור פנימה ליעד החדש.

היעד הראשון שלנו היה איזה גשר שאני לא זוכר את שמו אבל הוא היה בדרך ל- Kipoi (לידה יש עוד שני גשרים). כדי להגיע לגשר יורדים מהרכב וצועדים בשביל אל נחל אכזיו אשר זרמו בו מים עד יולי אבל בספטמבר הוא יבש. מהגשר המשכנו לכפר Kipoi שם טיילנו.

הכפר מחולק לחלק העתיק והחדש ודרכו אפשר להגיע לשני גשרים נוספים ששוים סיור גשר Lazaridi ו- Plakidas הנמצאים האיזור הכפר ומצריכים הליכה של כ 20 דקות לכל גשר אבל לאוהבי הטבע ההליכה כפית.

אני לא זוכר היכן ישנו באותו הערב אבל זה היה ב- Kipoi או ב- Koukouli אני רק זוכר שהיה קריר והיה שביל שהוביל לתצפית על חלקו הדרומי של קניון ויקוס.

קניון ויקוס (Vikos)

ערוץ בהרי הפינדוס, בצפון-מערב יוון. הוא שוכן על המדרונות הדרומיים של הר טימפה (Mount Tymphe), אורכו כ-32 ק"מ, עומקו נע בין 120 ל-1350 מ' ורוחבו נע בין 2500 מ', לבין מטרים בודדים בלבד בחלקו הצר ביותר.

ערוץ זה מוכר על ידי ספר השיאים של גינס בתור הערוץ "העמוק ביותר ביחס לרוחבו" בעולם והעמוק ביותר באירופה.

יש הרבה אפשרויות לטייל בערוץ וכולן טובות אנחנו בחרנו לעשות מסלול אחד העובר מעל הערוץ ולמחרת לרדת לאחד המעינות התכולים המצויים בצידו השני.

בפעם הראשונה עשינו מסלול המתחיל מהכפר Monodendri ומתחיל כאן. המסלול עובר גבוה לאורך הקניון בשביל מסודר עד הגעה לכנסיה (Holy Monastery of Saint Paraskevi) שם מסתים למעשה המסלול המסודר. אם עוברים את הכנסיה אפשר להמשיך את הדרך בשביל מאוד צר העובר מעל הקניון ובו צריך להזהר מאוד. השביל מאתגר, עובר במערות ומעברים נמוכים והוא כיפי מאוד.

הקניון מאוד יפה ובאיזורים מסויימים אף מאוד צר ולכן רצינו לרדת לתוכו. קיים מסלול משולט היורד לתוך הקניון וחוצה אותו.

בערב מצאנו חדר מדהים במלון משפחתי קטן בשם Zagori Philoxenia Hotel בכפר Monodendri וצעדנו ברחובות הכפר למסעדה מקומית בשם Tavern Vikos Gorge שהיתה נחמדה וטעימה.

בבוקר חלפנו ביער הסלעים (Stone Forest) בדרכנו למעיין Voidomatis אשר הירידה אליו נמצאת בכפר קטנטן מעל הכפר המקסים Aristi.

יער הסלעים הוא פלא טבע שמותיר את המבקרים ביראת כבוד. הנוף המורכב מתצורות אבן גיר מתנשאות הדומות ליער עשוי אבן (מערכת של סלעים ענקיים הניצבים כמו עצים פתאובים), הוא מראה ייחודי ששבה אנשים במשך מאות שנים. יער האבן זגורי נוצר לפני מיליוני שנים כשהאזור היה מכוסה בים רדוד. הצטברות של אורגניזמים ימיים מתים ומשקעים הביאה להיווצרות אבן גיר, שהיא סוג הסלע העיקרי שנמצא באזור. עם הזמן, תנועת הלוחות הטקטוניים והשחיקה על ידי מים, רוח וקרח חצבו את הנוף הייחודי שאנו רואים כיום. אבנים ממוקמות באופן אופקי זו על גבי זו ויוצרות שווה לראות קבוצות של עמודי אבן.

לאחר שעה של ביקור המשכנו לנקודת הירידה למעיין. כדי להגיע למעיין יש לרדת 900 מטר במדרגות לא פשוטות. תכנו את המסלול שלכם מראש והחליטו האם אתם יורדים ועולים לרכב באותה נקודה (הטיפוס לא פשוט לכולם מבחינה פיסית) או שמים רכב נוסף בנקודה אחרת וממשיכים עם המסלול החוצה את הקניון. אבל אם מתעלמים מן האתגר הפיסי, המסלול הוא מהמם והמעיין עוד יותר, כמו בסרטים ובג'ורנלים. קחו בחשבון שהמים קפואים גם בעונה הזו.

שסימנו את המסלול ירדנו אל הכפר Aristi לאכול צהרים והיה לו ממש חשק להשאר אבל הימים הלכו והסתימו והחלטנו לנסוע לסלוניקי ולבלות שם יומיים עד הטיסה.

סלוניקי

עיר דייגים קטנה שהפכה לאחת הערים היווניות הגדולות. זוהי עיר שוקקת עם המון מועדונים, מסעדות טובות שווקים וחנויות אבל היא צפופה ופקוקה במשך רוב היום ואין בה, לעניות דעתי שום דבר השווה השקעה של יותר מיומיים (לילה אחד).

מאז הטיול הזה אני כבר בן בית ביוון ואני עדיין מחזיק בדעה זו.

כמי שהיה הברבה ערים אירופיות ויווניות סלניקי לא עשתה עלי רושם והצטערתי שלא בילתי לילה נוסף בחבל זגוריה אבל נחמד לבקר בעיר לפחות פעם אחת.

הטיול הזה הוא שגרם לנו להתאהב ביוון, להשקיע בה ולחזור אליה שוב ושוב. אז גילינו כמה היוונים אוהבים אותנו וכמה רחוק הם מוכנים ללכת כדי לעזור לתיירים, אפילו מישראל.

כמה המלצות:

בהנחה שיש לכם עד שבוע, הייתי מתרכז באיזור אחד. פליון ומטאורה או זגוריה וצומרקה ולא עושה את מה שאני עשיתי, אם כי ידעתי שאני אחזור להעמיק מתי שהוא.
התקופה הכי טובה, לטעמי, לבקר בחבלי זגוריה ובצומרקה היא לפני הקיץ, חודשים מאי-יולי מכוון שאז כל הנחלים זורמים. קחו בחשבון שיכול להיות קר בלילות
זגוריה וצומרקה זה טבע טבע טבע. פליון הרבה יותר מגוונת ואפשר למצוא בה הכל מכול
הכבישים בזגוריה וצומקרה מאוד צרים ומפותלים ועשרה ק"מ יכולים להמשך זמן רב. צריך לשקול במתכננים להגיע מנקודה לנקודה לצאת לכביש ראשי ולחזור בנקודה הרצויה.
בעונה יש טיסות מישראל ישירות לוולוס